סיפור קטן על מסע של סוף הקיץ לאנדרוס

אני מקדישה את הפוסט הזה, באהבה גדולה וגעגועים שאי אפשר לתאר, לחברה הכי טובה שלי בעולם, טלי לאור, שנפרדה מאיתנו לפני כשבוע, לאחר מאבק ארוך ואמיץ, והמשיכה את המסע שלה לעולם שבו הכל טוב. טלי היתה השותפה האולטימטיבית שלי לחופשות בארץ ובחו"ל, וגם ההשראה הגדולה שלי להתחיל לטוס לבד בעצמי. היא היתה אמיצה, חריפה ומצחיקה, נפש חופשייה ומיוחדת, אחות שלי בלב.

**

"בא לי לטוס ליוון אחותי, לאיזה אי קטן ולא ממוסחר, כמו שירלי וולנטיין כזה" היא אמרה לי אז, בקיץ ההוא, לפני כמה שנים. כמו תמיד, ברגע שהיה עולה לה הרעיון לראש היא היתה נאחזת בו חזק ולא מרפה, עד שהיתה מצליחה לשכנע אותי לזרום איתה.

"Greece, at your age, you and that Jane ? It's obscene ! I know, I'm wicked aren't I?" Shirley Valentine

האמת, מה רע? אי יווני קטן, כזה שאין בו הרבה תיירים, נשמע מעולה לחופשת קיץ של שתי חברות טובות.

אז זרמתי.

התחלנו לחפש ברשת איים קטנים במרחק סביר מאתונה, כאלה שאין בהם קלאבים או ריזורטים, וגם לא מלונות ענק. היא גם פרסמה באחד הפורומים שהיתה חברה בהם, שאנחנו מחפשות מקום כזה, ומהר מאוד קיבלנו את ההמלצה על אנדרוס. אי יווני קטן, הנמצא במרחק שעתיים מאתונה במעבורת.

המחקר שעשיתי (כי אני תמיד הייתי זאת שאחראית על המחקר המקדים, כולל מציאת המלון, התחבורה, דרכי גישה וכו', והיא היתה אחראית על תרבות ובידור וכל מה שנעשה בתכלס), העלה אי קטן המחולק לכפרים אותנטיים הממוקמים על צלע הר, תיירות מקומית בעיקר, הרבה טברנות חביבות, וחוף ים כייפי ולא מתיימר. מרגע לרגע היה לנו ברור שמצאנו בדיוק את האי הנכון.

הזמנתי לנו מלון בוטיק משפחתי מקסים בעיירה באצי, וכרטיס למעבורת מאתונה, ובאופן כללי התחלנו לספור את הימים (האמת שכל הסיפור היה די ספונטני, אז נשאר לנו בערך שבוע וחצי לספור או משהו כזה).

זה היה אמצע החופש הגדול, הילדים של שתינו היו בקייטנות עדיין, ואנחנו, בשיא החוצפה, שהיתה גם שיא הפרגון לעצמנו, התעופפנו לנו ליוון, לחופשת 'שירלי ולנטיין' שלנו.

טלי טסה לאתונה יום לפניי, כי התחשק לה זמן לבד, אז נפגשנו יום לאחר מכן, בלב העיר העתיקה, אכלנו צהריים, ונסענו אל נמל ראפינה.

על גג המלון המגניב של טלי באתונה.

מעבורות לא ממש עושות לי את זה האמת, למרות שזו היתה מאוד גדולה ומכובדת. הטלטלה של הים הורגשה היטב גם על כורסאות נוחות, ולמען האמת, באיזשהו שלב ישבתי שם ודי חיכיתי שזה יסתיים. כשירדנו אל החוף, חיכה לנו שם רכב קטן של המלון עם שלט כזה של השמות שלנו ומשם נסענו לנו, בדרך הררית ומפותלת, לעבר העיירה.

בנסיעה קיבלנו אינפורמציה על המקום מהבת של בעלת המלון, שאספה אותנו והיתה מקסימה ולבבית, והסבירה לנו כל הדרך על האזור.

לאחר רבע שעה בערך, הגענו לבאצי ולמלון הנפלא Mare-Vista. המלון נוהל בשעתו ע"י שלושה דורות של נשים (מי אמר גירל פאוור) סבתא, אם ובת, שדאגו כל הזמן שיהיה לנו נחמד ונעים. האווירה במלון היתה משפחתית ושקטה, והחדרים פשוט תאווה לעיניים. לבן של אי יווני, בשילוב תכלת וגווני חול, והכל בסגנון כפרי מודרני, נוח להפליא ולא מנקר עיניים. היציאה אל למרפסת המשקיפה אל המפרץ הקטן, זה סוג של מראה שהתרגלתי לראות רק בסרטים, ופתאום חווינו את זה כל בוקר, זה היה מושלם.

הנוף הנשקף ממרפסת החדר, חלום.

לובי המלון

שלושה דורות בניהול, Mare-Vista.

אז מה עושים באנדרוס?

האמת, לפחות אנחנו, לא ממש עשינו יותר מדי. הגענו לשם במטרה לנוח וזה בדיוק מה שהיה. נמרחנו.

התחלנו את היום בארוחת בוקר במלון, לאחר מכן נוהל ים (שזה אומר הליכה ברגל אל החוף, התמקמות מתחת לשמשייה פנויה, ורביצה עם ספר עד שנהיינו רעבות), ארוחת צהריים במסעדה כלשהי (כל פעם משהו אחר), חזרה לעוד שעה בים, ואז הליכה רגלית אל המלון לנוח בחדר. בערב היינו יוצאות לטיול בטיילת ומתיישבות לאכול ארוחת ערב באחת הטברנות באזור. פשוט פשוט פשוט וכיף כיף כיף.

הליכה רגלית מהמלון אל החוף

טברנה טיפוסית עם הרבה מוזיקה ואווירה

יום אחד עשינו גם טיול רגלי בעיירה בין הסמטאות, מה שהצריך כוח להרבה עליות, אז הספיק לנו יום אחד כזה. רוב הזמן באמת הוקדש לשקט ושלווה.

טיול בסמטאות העיירה

מה שהיה כיף בחופשות האלה עם טלי, זה שהבנו אחת את השניה ממש טוב. כשלאחת מאיתנו נמאס לרבוץ בים היא פשוט חזרה למלון והשניה נשארה בחוף, כשאחת מאיתנו רצתה לנוח אחהצ והשניה העדיפה לטייל קצת ברגל, זה בדיוק מה שעשינו. הרבה פרגון והרבה הבנה וחופש. וחוץ מזה גם היו מלא צחוקים, מלא שיחות נפש עמוקות, ולא מעט קולינריה, שזה תמיד טוב.

יש כמה דברים שהופכים את אנדרוס לאי המושלם לחופשת סוף הקיץ בקטנה, כשרק רוצים קצת שקט ושלווה:

• אי קטן ולא המוני, המאכלס בעיקר תיירות פנים (לפעמים קצת צחקנו שזה כמו מיני-אילת שלהם, אבל בלי כל האטרקציות).

• אי שקט, שזה לגמרי נחמד כשאת לבד או עם עוד מישהו (אין הרבה ילדים, מה שתורם למפלס הרוגע באזור).

• אי אותנטי. יש בו משהו כפרי כזה של פעם, לא ממוסחר, מה שרואים זה מה שיש כזה. נו, הכי שירלי וולנטיין.

• אוכל מעולה ומגוון. סוגים שונים של מסעדות, דגים, בשרים, סלטים – כשאוכלים בחוץ שתי ארוחות ביום, זה מאוד נחמד שיש סגנונות שונים של אוכל לבחור מהם.

• קרוב ולא יקר (אין כל כך מה להוסיף לסעיף הזה. הוא די ברור).

ים כחול והרבה שקט

קצת מידע שימושי

איך מגיעים?

כאמור, הדרך הכי נוחה היא לטוס לאתונה, ומשם לקחת מעבורת ישירות אל האי. אפשר גם לטוס למיקונוס אם יש טיסות ישירות זולות, ולהזמין משם מעבורת. (משך הנסיעה במעבורת כשעתיים מאתונה, ובין שעתיים וחצי לשלוש שעות ממיקונוס).

מומלץ להזמין את המעבורת מראש. למשל באתר הבא שמרכז את הנסיעות במעבורת ביוון.

איפה ישנים?

יש מגוון מקומות לינה באי, היום עוד יותר ממה שהיה כשאנחנו טסנו לשם. יש מלונות בוטיק ודירות. בדרך כלל אני ממליצה להיכנס לאתר כמו בוקינג ולהגדיר בדיוק את הפרמטרים לחיפוש כדי שיעלו כל האופציות הרלוונטיות.

מה עושים?

האתר הרשמי של האי, כולל המון אינפורמציה על פעילויות של צלילה, ספורט ימי, טיולים בטבע מרהיב וכו'.

*

דיברנו על זה שנחזור לשם יחד כל כמה שנים, לאותו המלון, כמו מסורת כזאת. נבוא לכתוב ולנוח, ואז אחרי שהבנות שלנו יגדלו, נבוא לחופשה ארבעתנו לטיול אמהות-בנות. קשה לי לקלוט שזה כבר לא יקרה, אבל אני מודה על כל הזיכרונות היפים והרגעים המדהימים שהיו לנו בחופשה הזאת, ואני שמחה שבזכותה הגעתי לשם, לחופשה קסומה של קיץ, וים, והרבה רוגע ושלווה.

"I used to be The Mother. I used to be The Wife. But now I'm Shirley Valentine again"

להמשך החוויה היוונית - מוזמנים לקרוא את הפוסט שלי על הטיול לבד באתונה :)