איך מתחתי את הגבול יותר מדי / או - הסיפור על הלונה-פארק הנטוש בברלין

בפעם הראשונה שטסתי לבד לברלין, לקחתי רשימת המלצות מאחותי הקטנה והמהממת, מור, שבד"כ אוהבת את אותם הדברים שאני אוהבת וגם היתה כבר כמה פעמים בעיר, אז ידעתי שיהיה חכם לשבת איתה. הדבר שהכי תפס אותי, בתור מישהי שמאוד נמשכת לדברים מסתוריים, היה הלונה-פארק הנטוש בספרי-פארק. היא שלחה לי תמונה של גלגל ענק נטוש שבוקע מבעד לעצים של יער שרוף ומשדר אווירה מסתורית ומרתקת, והיה לי ברור לגמרי שאני חייבת להגיע לשם. בד"כ זה לא משהו שיופיע במדריכי הטיולים או בדף ה"טיפים לביקור חובה" בברלין שתמצאו באתרי האינטרנט השונים, אבל היא הגיעה לשם עם כמה חברות שגרות בעיר ושמחתי מאוד שסיפרה לי על המקום. בקיצור, התמונה הזאת של הגלגל הענק לא יצאה לי מהראש, (מה הקטע שאני תמיד נמשכת לדברים כאלה..) והיה לי ברור שזה הולך להיות ח

אז מה את עושה שם לבד?

שאלת השאלות, או בניסוח הנפוץ יותר "מה יש לך לעשות שם לבד"? אז אני אתחיל במה אני לא עושה שם לבד – אני לא משתעממת לרגע (הא! הבאתי אותה בתשובה). ואני בטח אכתוב בהמשך ממש על פעילויות ספציפיות שאהבתי, אבל עכשיו אני רוצה לכתוב בכלליות על הדברים שאני אוהבת לעשות בנסיעות שלי, ואיך אני מתכננת את זה. המטרה שלי בד"כ היא למלא את הזמן בכל מה שאני אוהבת לעשות. במקרה שלי זה הרבה אינטראקציה עם מקומיים, כדי לחוות ולהכיר עוד אנשים מעניינים, ולחפש דברים נוספים שיהיו נקודות הבסיס שלי בנסיעה. נקודות הבסיס של הנסיעה זה כל הדברים שקבעתי לעצמי מראש בלו"ז, וסביבם בעצם אני זורמת עם מה שמרגיש לי ובא לי לעשות. (בשנה האחרונה שלי, זה שיעורי תופים או מקום להתאמן בו). עוד דברים שנכנסים לקטגוריה הזאת: הופעות, אירועי ספורט,

השנקל שלי על להיות לבד בחו"ל וגם בכלל

מה יש לך? למה את תמיד נוסעת לבד? אין לך חברים? למה לאותו מקום כל הזמן? למה עופר לא בא איתך? מה את עושה שם כל היום? ועוד אי אלו שאלות עלו בראשם של הרבה מהסובבים אותי בשנים האחרונות, ואני לגמרי יכולה להבין אותם. זה נראה להרבה אנשים קצת מוזר, אני כבר לא בת עשרים, זה לא טיול של אחרי צבא, יש לי משפחה ובעל וילדים ואיך אני נוסעת לי לחופשה בחו"ל לבד עם עצמי ולא עם חברות או עם איזה קבוצה או משהו.. ככה.. לבד.. יש לי הרבה מה לענות לשאלות האלה, והיום אני כבר נמצאת במקום כל כך שלם שהרבה יותר קל לי לענות. אני מניחה שבהמשך אכתוב גם על זה. * זאת חוויה מטלטלת. תשאלו מה כבר יכול להיות ככ מטלטל בלטוס לבד לחו"ל? רובנו עשינו את זה אחרי הצבא בפורמט זה או אחר, או בנסיעות עבודה רבות, או בטיסות לפגוש מישהו איפשהו..

הפעם הראשונה שלי

אין לי מושג איפה להתחיל.. אני אתחיל מהנסיעה הראשונה שלי לבד. הפעם הראשונה שנסעתי לבד רחוק לאנשהו רק בשביל לנסוע, היתה בכיתה יא', בחופש הגדול. עליתי על אוטובוס ברחוב אחוזה ברעננה, ונסעתי לתחנה המרכזית בתל-אביב, במטרה לנסוע רחוק אבל לא ידעתי לאן. הרגשתי דחף כזה ללכת אל הלא נודע, לאתגר את עצמי, לחוות משהו אחר. הגעתי לתחנה המרכזית בתל אביב, ושם נפל הפור על – באר שבע! אחוזת התרגשות ולחץ והתלהבות עליתי על האוטובוס שייקח אותי לבאר שבע, נסיעה ארוכה של איזה שעה וחצי שעתיים, בזמנים של לפני כביש 6 ועם אוטובוסים לא ישירים. ככה עליתי לי לאוטובוס, בהתרגשות שיא, רק כדי לגלות שאין לי מספיק כסף לנסיעה לבאר שבע וירדתי בבושת פנים ובזנב מקופל חזרה לרעננה מיי הום טאון. אז לא, לא נסעתי לבאר שבע בקיץ ההוא, אבל כנר

IMG_20160305_174904
IMG_20140616_124035
IMG_20150827_143115
IMG_20140614_202010
20170515_203125
קצת עליי

הי, אני נירי :)

תמיד אהבתי להיות לבד. לא בקטע של התבודדות אלא בקטע של זמן איכות, מאז שאני אמא, זה קצת יותר מאתגר, אבל אני מקפידה מאוד לאפשר לעצמי זמן איכות לבד, כדי לחשוב בשקט ולחדש אנרגיות. ובגלל שתמיד היתה לי משיכה לנסיעות בעולם, היה לי ברור שברגע שארגיש שזה הזמן המתאים, אני אסע לבד גם לחופש בחו"ל.

מאז שהתחלתי עם זה, לפני 8 שנים בערך, קצת קשה לי להפסיק, והעניין הפך למסורת..

להמשך קריאה

 

No tags yet.

© כל הזכויות שמורות לנירי שאול.