בפעם הראשונה שטסתי לבד לברלין, לקחתי רשימת המלצות מאחותי הקטנה והמהממת, מור, שבד"כ אוהבת את אותם הדברים שאני אוהבת וגם היתה כבר כמה פעמים בעיר, אז ידעתי שיהיה חכם לשבת איתה. הדבר שהכי תפס אותי, בתור מישהי שמאוד נמשכת לדברים מסתוריים, היה הלונה-פארק הנטוש בספרי-פארק. היא שלחה לי תמונה של גלגל ענק נטוש שבוקע מבעד לעצים של יער שרוף ומשדר אווירה מסתורית ומרתקת, והיה לי ברור לגמרי שאני חייבת להגיע לשם. בד"כ זה לא משהו שיופיע במדריכי הטיולים או בדף ה"טיפים לביקור חובה" בברלין שתמצא

שאלת השאלות, או בניסוח הנפוץ יותר "מה יש לך לעשות שם לבד"? אז אני אתחיל במה אני לא עושה שם לבד – אני לא משתעממת לרגע (הא! הבאתי אותה בתשובה). ואני בטח אכתוב בהמשך ממש על פעילויות ספציפיות שאהבתי, אבל עכשיו אני רוצה לכתוב בכלליות על הדברים שאני אוהבת לעשות בנסיעות שלי, ואיך אני מתכננת את זה. המטרה שלי בד"כ היא למלא את הזמן בכל מה שאני אוהבת לעשות. במקרה שלי זה הרבה אינטראקציה עם מקומיים, כדי לחוות ולהכיר עוד אנשים מעניינים, ולחפש דברים נוספים שיהיו נקודות הבסיס שלי בנסיעה. נקו

מה יש לך? למה את תמיד נוסעת לבד? אין לך חברים? למה לאותו מקום כל הזמן? למה עופר לא בא איתך? מה את עושה שם כל היום? ועוד אי אלו שאלות עלו בראשם של הרבה מהסובבים אותי בשנים האחרונות, ואני לגמרי יכולה להבין אותם. זה נראה להרבה אנשים קצת מוזר, אני כבר לא בת עשרים, זה לא טיול של אחרי צבא, יש לי משפחה ובעל וילדים ואיך אני נוסעת לי לחופשה בחו"ל לבד עם עצמי ולא עם חברות או עם איזה קבוצה או משהו.. ככה.. לבד.. יש לי הרבה מה לענות לשאלות האלה, והיום אני כבר נמצאת במקום כל כך שלם שהרבה י

אין לי מושג איפה להתחיל.. אני אתחיל מהנסיעה הראשונה שלי לבד. הפעם הראשונה שנסעתי לבד רחוק לאנשהו רק בשביל לנסוע, היתה בכיתה יא', בחופש הגדול. עליתי על אוטובוס ברחוב אחוזה ברעננה, ונסעתי לתחנה המרכזית בתל-אביב, במטרה לנסוע רחוק אבל לא ידעתי לאן. הרגשתי דחף כזה ללכת אל הלא נודע, לאתגר את עצמי, לחוות משהו אחר. הגעתי לתחנה המרכזית בתל אביב, ושם נפל הפור על – באר שבע! אחוזת התרגשות ולחץ והתלהבות עליתי על האוטובוס שייקח אותי לבאר שבע, נסיעה ארוכה של איזה שעה וחצי שעתיים, בזמנים של