בנסיעה הראשונה שלי, שהיתה סוג של החלטה די פזיזה, מצאתי את עצמי הולכת ומתבאסת ככל שזמן הטיסה התקרב. פתאום צצו לי בראש כל מיני שדונים, שאולי זה בכלל לא מתאים, ומה הקטע שאני עוזבת ומשאירה את הבית בלעדיי דווקא כשיש ככ הרבה פעילויות לילדים וצריך לג'נגל בין הכל, ומה אני צריכה את ההוצאה הכספית הזאת פתאום, כשהעסק שלי עדיין מדשדש לו, ומה אם אני לא אסתדר שם? ואם יקרה לי משהו?.. התחלתי להילחץ על אמת, בשבריר שניה גם בדקתי כמה יעלה לי לבטל והשתעשעתי במחשבה לשנות יעד לארץ אחרת לבקר חברה. א

לפני "מזתומרת לבד? לבד לבד? רק את לבד?" (בדיוק כזה) "מה יש לך לעשות שם לבד?" (בעיקר זמן איכות עם עצמי) "ומי יישאר עם הילדים?" (חשבתי על אבא שלהם, נראה לי שזה יעבוד) "ומה יהיה בבית, איך הם יסתדרו?" (כמו גדולים, סומכת עליהם) "אז למה בעלך לא בא איתך?" (אה, כי כשאמרתי לבד באמת התכוונתי לזה) "מה, זה משהו שקשור לעבודה?" (לא, זה קשור לעובדה שאני אוהבת להיות לבד) "אה, יש לך חברים שגרים שם שאת נוסעת לבקר?" (כרגע לא, אולי יהיו לי כשאחזור ;) "את לא מפחדת?" (זה מפתיע גם אותי לפעמים, אבל