ומה אם אני מתחרטת פתאום?

בנסיעה הראשונה שלי, שהיתה סוג של החלטה די פזיזה, מצאתי את עצמי הולכת ומתבאסת ככל שזמן הטיסה התקרב. פתאום צצו לי בראש כל מיני שדונים, שאולי זה בכלל לא מתאים, ומה הקטע שאני עוזבת ומשאירה את הבית בלעדיי דווקא כשיש ככ הרבה פעילויות לילדים וצריך לג'נגל בין הכל, ומה אני צריכה את ההוצאה הכספית הזאת פתאום, כשהעסק שלי עדיין מדשדש לו, ומה אם אני לא אסתדר שם? ואם יקרה לי משהו?.. התחלתי להילחץ על אמת, בשבריר שניה גם בדקתי כמה יעלה לי לבטל והשתעשעתי במחשבה לשנות יעד לארץ אחרת לבקר חברה. אבל משהו גרם לי להשאיר את התוכנית כמו שהיא, סוג של ידיעה פנימית שהכל יהיה בסדר בשילוב הדחף הזה שהיה לי לטוס לבד. הנסיעה ההיא באמת היתה בסדר, והרבה יותר מזה (אחרת כנראה לא הייתי כותבת את הבלוג הזה). ברוב הנסיעות אני באמת ל

20 שאלות ששאלו אותי לפני ואחרי טיסה לבד (וגם תשובות שעניתי בלב)

לפני "מזתומרת לבד? לבד לבד? רק את לבד?" (בדיוק כזה) "מה יש לך לעשות שם לבד?" (בעיקר זמן איכות עם עצמי) "ומי יישאר עם הילדים?" (חשבתי על אבא שלהם, נראה לי שזה יעבוד) "ומה יהיה בבית, איך הם יסתדרו?" (כמו גדולים, סומכת עליהם) "אז למה בעלך לא בא איתך?" (אה, כי כשאמרתי לבד באמת התכוונתי לזה) "מה, זה משהו שקשור לעבודה?" (לא, זה קשור לעובדה שאני אוהבת להיות לבד) "אה, יש לך חברים שגרים שם שאת נוסעת לבקר?" (כרגע לא, אולי יהיו לי כשאחזור ;) "את לא מפחדת?" (זה מפתיע גם אותי לפעמים, אבל לרוב אני באמת לא מפחדת, וברגעים הקטנים שכן אני עוצרת ומתאפסת על עצמי די מהר) "ומה אם יקרה משהו?" (אני מעדיפה להאמין שהכל יהיה בסדר, זה חלק מהמוטו שלי בחיים). "וואלה, אז את טסה לבד לבד כאילו?" (לא כאילו, באמת) אחרי "נו, א

IMG_20160305_174904
IMG_20140616_124035
IMG_20150827_143115
IMG_20140614_202010
20170515_203125
קצת עליי

הי, אני נירי :)

תמיד אהבתי להיות לבד. לא בקטע של התבודדות אלא בקטע של זמן איכות, מאז שאני אמא, זה קצת יותר מאתגר, אבל אני מקפידה מאוד לאפשר לעצמי זמן איכות לבד, כדי לחשוב בשקט ולחדש אנרגיות. ובגלל שתמיד היתה לי משיכה לנסיעות בעולם, היה לי ברור שברגע שארגיש שזה הזמן המתאים, אני אסע לבד גם לחופש בחו"ל.

מאז שהתחלתי עם זה, לפני 8 שנים בערך, קצת קשה לי להפסיק, והעניין הפך למסורת..

להמשך קריאה

 

No tags yet.

© כל הזכויות שמורות לנירי שאול.