חודש דצמבר היה חודש מלא נוסטלגיה וזיכרונות. צירפו אותי לקבוצת זיכרונות ילדות של רעננה, ומצאתי את עצמי בוהה על בסיס יומי בתמונות מהאייטיז, שמות של מסעדות שכבר לא קיימות, מורות מביה"ס היסודי, אירועי תרבות בניחוח של פעם, ולהקות נוער שמזמן התפרקו ועברו הלאה. מי שמכיר אותי יודע שאני גם ככה בחורה נוסטלגית, וכל החפירה הזאת בעבר עושה לי טוב. אז החלטתי לחפור קצת בעבר ולחזור לטיול שעשיתי אחרי הצבא. האמת היא, שכל הטיול הזה קרה די במקרה, בכלל לא התכוונתי לטוס. שנה אחרי שהשתחררתי מהצבא,

האם המטיילת לבד של חודש דצמבר הגיעה אליי כמו מתנה לחנוכה, בדיוק בזמן הנכון, אחרי שכבר חשבתי לעצמי שהחודש לא תהיה פינה (נפלו עליי "אילוצי מערכת". דונט אסק ;). קיבלתי ממנה הודעה ממש אחרי שחזרה מהנסיעה לבד, ומאוד התרגשתי. כי היא הזכירה לי כמה זה משמעותי עבורי, להגיע להרבה אמהות חדשות שלא היכרתי, ולתת השראה. בקיצור, איזה כיף לי שהיא פנתה אליי, כי היא כזאת מקסימה ונהדרת, ואני ממש ממש שמחה שעכשיו גם אתם תכירו אותה. קבלו באהבה את, נועה פארן פרוש. מי את? (ספרי על עצמך בכמה מילים)

"אז רגע, לא הבנתי, את כותבת בלוג טיולים?" כן, בערך, זה יותר בלוג מסעות אני חושבת. "אהה.. מה ההבדל?" כי בלוג טיולים בד"כ מלא בתוכן על יעדים מגוונים, ומקומות, והמלצות למסלולים, ותמונות מרהיבות. אני יותר כותבת יומן אישי על הנסיעות שלי עם עצמי. "אוקי, אז אין אצלך המלצות על יעדים ומסלולים" פחות. אני יכולה לטוס כמה פעמים רצוף לאותו יעד, פשוט כי נחמד לי לגלות שם עוד דברים או אפילו לעשות את אותם הדברים שאני אוהבת. נו, מסע עם עצמי כזה. "אבל ראיתי שהיית כמה פעמים בברלין, את יכולה להמלי