אמהות מטיילות לבד / נועה פארן פרוש

האם המטיילת לבד של חודש דצמבר הגיעה אליי כמו מתנה לחנוכה, בדיוק בזמן הנכון, אחרי שכבר חשבתי לעצמי שהחודש לא תהיה פינה (נפלו עליי "אילוצי מערכת". דונט אסק ;). קיבלתי ממנה הודעה ממש אחרי שחזרה מהנסיעה לבד, ומאוד התרגשתי. כי היא הזכירה לי כמה זה משמעותי עבורי, להגיע להרבה אמהות חדשות שלא היכרתי, ולתת השראה. בקיצור, איזה כיף לי שהיא פנתה אליי, כי היא כזאת מקסימה ונהדרת, ואני ממש ממש שמחה שעכשיו גם אתם תכירו אותה. קבלו באהבה את, נועה פארן פרוש.

מי את? (ספרי על עצמך בכמה מילים) אני נועה פארן פרוש, בת 35, נשואה לאסף ואמא ללביא בן 4 וגפן בת 2.5. אנחנו גרים בקיבוץ רמת-יוחנן שבאזור חיפה. אני עוסקת בכתיבת תוכן מקצועי ושיווקי, קופירייטרית, וגם זמרת וכותבת שירים. אפשר לשמוע דברים שהקלטתי כאן

איפה נסעת לטייל לבד? נסעתי לאנגליה ושם ביקרתי בלונדון ובאוקספורד. חיפשתי "גיחה" ליעד קרוב ונוח, רציתי להרגיש כריסמס באירופה ולצפות בהצגות תיאטרון. הייתי שם 4 ימים מלאים ונעדרתי מהבית ל- 5 לילות.

מה פתאום נסעת לבד לטייל בחו"ל? (השתגעת או מה?) תמיד הייתי זקוקה לזמן לבד עם עצמי. כרווקה יצא לי לטייל לבד לא מעט. אם כבר חופש אז שיהיה עד הסוף. ובכל זאת עם הנישואים וההורות כל השיקולים השתנו. הנסיעה ללונדון הייתה החלטה ספונטנית, הכרטיס נקנה שבועיים קדימה. יש גישות טיפוליות שחושפות את האדם למצב לחץ הישרדותי מתוך אמונה שבמצב כזה האינסטינקטים הכי ראשוניים מתעוררים וחוזרים לפעולה. אני חושבת שזה קצת מה שחיפשתי (רק בלי שום איום הישרדותי אמיתי כמובן). אפילו שזאת בסך-הכל לונדון הידידותית, משהו בהגעה לעיר זרה שיש בה את הקצב והחוקים שלה, הצורך לקום בבוקר ולפתוח מפה, לפנות לאנשים ברכבת ולבקש הכוונה, ולענות כל רגע לשאלה הכי בסיסית – מה בא לי, לי ורק לי? העיר אצלי קול פנימי מאד חזק שהתגעגעתי אליו.

איך הגיבו הקרובים אליך כששמעו על הנסיעה? בעיקר פירגנו מאד, והיו גם אלה שנתקעו על החלק של הלבד: "מה זאת אומרת לבד? לבד לבד??" ברור שלא לכולם להיות לבד נחשב לבילוי המועדף. יחד עם זה הרבה מאיתנו בעיקר בהורות, פשוט שוכחים שקיים מצב בסיסי שכזה.

האם היו לך חששות כלשהם לפני הנסיעה? (ואם היו, איך התגברת עליהם?) קצת, כן. שמתי לב שלמרות שבבית אני מאד עצמאית ופתוחה, בנסיעות המשפחתיות לחו"ל תמיד קצת "הסתתרתי" מאחורי בעלי. משהו בביטחון שלי בעולם ירד, והעדפתי שהוא יעשה את הדיבורים והניווטים. אז גם עכשיו הייתי בהתרגשות פינת חרדה, והפתרון שלי היה לתכנן את היומיים הראשונים די לפרטי פרטים, זה החזיר לי תחושת שליטה. כמובן שבסוף ממש לא פעלתי לפי הלו"ז שהוכן בבית, אבל היה טוב שיש תכנית לחזור אליה.

ספרי על רגע מאושר אחד שזכור לך במיוחד טוב זה בטח ישמע הזוי, אבל אחד הרגעים המאושרים שלי בלונדון היה כשקצת הלכתי לאיבוד ברכבת התחתית. אחת הסיבות שהסתבכתי הייתה שהייתי מאד מרוכזת בספר-שמע ששמעתי באוזניות, שעוסק ברוחניות וטבע האדם. ידעתי שעדיף להפסיק רגע להקשיב ולהתאפס על מפת הרכבות, אבל לא עשיתי את זה, וקרוב לשעה נסעתי הלוך ושוב בתחתית. פתאום הרגשתי במקום של חיבור שקט ועוצמתי, נהניתי להביט באנשים הרבים והשונים, נהניתי לא להיות בדרך לשום מקום ספציפי. ואז ירדתי בתחנה וגיליתי ששמה הוא Angel. הרגשתי שזה מעין מסר מקסים במיוחד בשבילי, ובתמונה אפשר לראות שזאת הפעם היחידה בטיול שבה השתמשתי בסלפי סטיק, למרות שקצת פאדיחה (:

מהם 2 הטיפים הכי חשובים שלך למי שנוסעת לטייל לבד בחו"ל? אני אוהבת לקבוע מראש פעילות אחת ביום שמהווה עוגן לאותו היום, ועוזרת לתכנן את המסלול סביבו. ממליצה גם לא לבנות אך ורק על הניווט דרך הסמארטפון, אלא להכיר קצת את המפה, לקבל תחושה כללית של איך העיר מחולקת ושל האזורים. וכמובן להצטייד במוסיקה וספרי שמע שיהפכו לפסקול של הסרט שלך.

המלצת טיול אחת שלך, לאזור בו טיילת.

מבין כל האזורים המגניבים של לונדון אהבתי במיוחד את הסוהו. הגעתי לשם בערב חמישי שוקק חיים, כשכל האזור מקושט באורות לחג, שוחחתי עם כמה מקומיים ונהניתי מאווירה מאד חמה שקצת הזכירה לי את תל אביב בקטע טוב.