אני מקדישה את הפוסט הזה, באהבה גדולה וגעגועים שאי אפשר לתאר, לחברה הכי טובה שלי בעולם, טלי לאור, שנפרדה מאיתנו לפני כשבוע, לאחר מאבק ארוך ואמיץ, והמשיכה את המסע שלה לעולם שבו הכל טוב. טלי היתה השותפה האולטימטיבית שלי לחופשות בארץ ובחו"ל, וגם ההשראה הגדולה שלי להתחיל לטוס לבד בעצמי. היא היתה אמיצה, חריפה ומצחיקה, נפש חופשייה ומיוחדת, אחות שלי בלב. ** "בא לי לטוס ליוון אחותי, לאיזה אי קטן ולא ממוסחר, כמו שירלי וולנטיין כזה" היא אמרה לי אז, בקיץ ההוא, לפני כמה שנים. כמו תמיד, ב

האם המטיילת שלי לחודש אוגוסט, הגיעה אליי בעקבות הבלוג, ושיתפה אותי שקיבלה כאן כמה טיפים ומנת אומץ לטוס לבד (איך אני אוהבת את הנשים שמקבלות מנת אומץ מהבלוג שלי! זאת לגמרי היתה המטרה שלי כשהקמתי את הבלוג). בכל אופן, האישה היקרה הזאת חזרה מבודפשט ולא רק שהיא שרדה כדי לספר, אלא שיש לה סיפורים שממש כיף לקרוא. אז מוזמנים לקבל באהבה גדולה את הדס לביא. מי את? (ספרי על עצמך בכמה מילים) אני הדס, בת 36, אמא לאופיר בן ה-7, רעות בת ה-4 ומתן בן השנה. נשואה ללב ועובדת כמזכירת המושב בו נולד