האמת היא, שלא תכננתי לטוס למרבייה (מרבלה? חלק כותבים ככה וחלק ככה, בספרדית כותבים Marbella ומבטאים Marbeya אז אני אלך עם הביטוי ברשותכם). בדרך כלל כשמתחיל הסתיו, אני נכנסת למקומות האפרוריים שלי ומתחילה לחשוב על יעד אפרורי כמו מזרח אירופה או לונדון, יעד כזה שיתאים לאווירה של אוקטובר נובמבר. אבל אז, נאוה, חברתי החמודה, הזמינה אותי לבוא אליה לבית שלה במרבייה. היא נסעה לחודש, בעיקר למטרת כתיבה ועבודה על הספר שלה, והסתבר לה שהלבד היה יותר מדי לבד ולא תזיק לה קצת חברה. שמחתי לבוא לעזרת חברה, ומראש סיכמנו שזאת תהיה שהיה של יחד-ולבד, היא עם הסידורים שלה והחיים שלה, ואני עם הסיבובים שלי ועם עצמי, ובתוך כל זה נבלה גם זמן של יחד. אז לא תכננתי לטוס למרבייה. בכל זאת יצא. הנוף הקסום מהמרפסת של נאוה במרבי

האם המטיילת לבד לחודש זה, (שאמורה היתה להתפרסם עוד בחודש הקודם אבל החגים האלה שיבשו לי את כל תחושת הזמן), הצליחה לרגש אותי לפני כמה חודשים כשפנתה אליי בפייסבוק ושיתפה אותי שמאוד נהנתה לקרוא את הבלוג שלי, במיוחד לקראת נסיעה ראשונה שלה לבד לחו"ל, נסיעה שהיא מחכה לה כבר תקופה ארוכה. כתבתי לה שאני מאוד אשמח אם היא תתארח אצלי בבלוג אחרי שתחזור, ואיזה כיף לי שהיא הסכימה לשתף אותנו בחוויה שלה. קבלו באהבה גדולה את יעל זעירי. מי את? (ספרי על עצמך בכמה מילים) אני יעל, נולדתי מחפשת, במסע לגילוי עצמי, ואני גאה לומר שאני משתפרת והולכת : מכירה את עצמי טוב יותר, אוהבת את עצמי יותר ויותר. אני גם אשתו של עופר ואמא לשלושה בנים וכלבה אחת שמאזנת את הגבריות בבית. אני אוהבת לצייר ולכתוב, ובמקצועי אני פיזיותרפיסט