מדריד - העיר שהפתיעה אותי
ספרד היא מדינה אהובה במיוחד, עד היום ביקרתי בה מספר פעמים, הייתי בברצלונה, ובדרום ספרד, ואני תמיד חוזרת משם בתחושה כל כך טובה, כי זה מקום עם אנרגיות טובות שמשמחות אותי.
הפעם היה לי טריגר אחר להגיע, קבעתי עם חבר להיפגש בפסטיבל Mad Cool, פסטיבל שנמשך שלושה ימים, ומתקיים במדריד, והשנה תוכננו בו, בין היתר, שתי הופעות שממש ממש רצינו לראות, באותו יום. אז הכל התחיל מהפסטיבל, ונבנה סביבו.
בניגוד לנסיעות אחרות, היה לי הרבה מאוד זמן לתכנן את הטיול הפעם, כי קניתי את הכרטיס לפסטיבל כמעט ארבעה חודשים מראש. מצד אחד זה מאפשר הרבה זמן לחקור ולמצוא דברים שכדאי לעשות, להכיר את האזור, ולמצוא מקום לינה, מצד שני זה מאפשר הרבה זמן לחקור ולמצוא דברים שכדאי לעשות, להכיר את האזור, ולמצוא מקום לינה... ;) במקרה שלי – הרבה זמן זה לא תמיד כזה טוב, אני נוטה להישאב לעומס האפשרויות ולדחות את ההחלטה הסופית. בסופו של דבר סגרתי מלון כחודש לפני.
סגרתי לעצמי שבוע, מתוך ההבנה שיש מספיק מה לעשות, וגם כי אני יודעת שאם זה קצר מדי, אני תמיד מתבאסת אח"כ שלא הספקתי דברים או שהיה לי לחוץ.
אז הנה כאן בפירוט, השבוע שלי במדריד :)
יום 1 - סיבוב בשכונה בסימן חום, עייפות, ועוד הפתעות.
כמו תמיד, היום הראשון של הטיול הוא יום די עייף ומבולבל, בעיקר כי הגעתי בטיסת בוקר, שזה אומר שלא ממש ישנתי בלילה (וגם בקושי בטיסה עצמה).. הגעתי למלון די מוקדם וחיכיתי שהחדר שלי יהיה מוכן (עוד ניסיתי לצאת להסתובב אבל היה חם בקטע מייבש ואני עוד הייתי עם הבגדים הארוכים מהטיסה). איך שנכנסתי לחדר, אחרי שארגנתי הכל, נמרחתי על המיטה וישמצב שנרדמתי אבל אני לא סגורה. די הכרחתי את עצמי לקום כדי להסתובב אחה"צ ולא לבזבז לגמרי את היום הזה, ויצאתי בחמש וחצי לסיבוב בשכונה.
השכונה זה אזור הגראן ויה, רחוב הקניות המפורסם של מדריד, באמת מלא כל טוב. אמרתי לעצמי שאני אלך עד כיכר אספנייה ומשם נראה. כל הדרך בשמש ייבשה אותי לגמרי, עם העייפות המצטברת שלי, וכשהגעתי לכיכר המשכתי משם לכיוון ארמון המלוכה וגני סבטיני. הסתובבתי קצת בגנים המרשימים, ואז נעצרתי בספסל עם צל ולא הצלחתי לקום יותר.. אמיתי, היה כזה כיף בצל...
אזור כיכר אספנייה וגני סבטיני
משם המשכתי ברגל בכיוון כללי לא ידוע, חשבתי לחזור דרך סמטאות כמה שיותר מוצלות לכיוון הגראן ויה ומשם למלון שלי. מפה לשם, מצאתי את עצמי מסמנת וי על כיכר מאיור, שפשוט נקרתה בדרכי, ומשם הגעתי פתאום לאוצר שבכלל תכננתי ליום אחר - שוק האוכל המקורה סן מיגל! זה היה משמח בעיקר כי הייתי ממש רעבה וסגרתי פינה עם אמפנדס מעולה וגם סנגריה בשביל הכיף.
כיכר מאיור
שוק האוכל המקורה סן מיגל
יום 2 - טבע, אמנות, (וגם ניסיון שופינג כושל)
כשאני מטיילת לבד אני מצד אחד ממש אוהבת לא לרדוף אחרי השעון ולהימרח, ומצד שני ההימרחות הזאת מביאה איתה הרבה התלבטויות ולוקח לי זמן להחליט מה לעשות.. אז יצאתי די מאוחר ליום שלי והלכתי לבדוק את המטרו, כי כידוע אני אוהבת נסיעות במטרו.
תחנה ראשונה - פארק רטירו.
אני לא תמיד מתלהבת מפארקים וגנים, אבל כשאני בתוך עיר הומה ועמוסה, אין כמו פיסת טבע והרבה ירוק. באמת שאין. נכנסתי לפארק ופשוט התחלתי ללכת לאן שיקחו אותי הרגליים, בלי כיוון מסוים, בתוך שבילים ירוקים ונחבאים. פשוט כיף. אמנם אמצע השבוע, אבל היו די הרבה אנשים, הקטע הוא שהם פשוט מתפזרים בפארק הגדול וזה לא מרגיש עמוס בכלל. ביליתי שם איזה שעתיים ואולי יותר. ממש מקום מקסים.
היילייטס מפארק רטירו
תחנה שניה - מוזיאון ריינה סופיה.
מהפארק הלכתי ברגל למוזיאון ריינה סופיה, לא רחוק, עשר דק', אולי קצת יותר. כשקראתי על המוזיאונים של מדריד החלטתי שאני אלך לזה. כי אני לא חובבת גדולה של מוזיאונים, אבל משתדלת בכל מקום לקחת טעימה בכל זאת. אם לנסות לקצר - חוץ מהגרניקה של פיקאסו, שהיא בהחלט מרשימה בגודל טבעי, התרשמתי יותר דווקא מציורים ראליסטים של ציירים כמו דאלי, גויה, ועוד אמנים מקומיים שפשוט נעמדתי מול היצירות שלהם ויכולתי להתחיל לבכות מהתרגשות.. לא יודעת למה, אולי ההבנה שזה פורטרטים מלפני הרבה שנים שמקימים לתחיה רגעים שכבר מזמן נעלמו ואנשים שכבר מזמן עברו לעולם שכולו טוב, אולי הניסיונות שלי להבין מה הלך לצייר בראש ברגעים האלה.. הכל יחד. המוזיאון ענק ומכיל אינספור תערוכות וחדרים, אני ראיתי רק חלק, כי כבר היה לי קשוח להתרכז אז חתכתי באיזשהו שלב. גם אין הסברים באנגלית ליד כל התמונות, אז הצטערתי שלא לקחתי מכשיר הדרכה בכניסה.
מוזיאון ריינה סופייה
משם הלכתי ברגל, סתם בסמטאות, ניסיתי לאתר איזו מסעדה שהמליצו לי אבל לא היה לי כוח ללכת ברגל יותר אז ברחתי למטרו בחזרה לגראן ויה, והלכתי למקדונלדס חחחח, איכות ללא פשרות.
ניסיתי קצת שופינג ולחפש מתנות לילדים שלי האהובים, אבל העומס בחנויות הבגדים היה גדול עליי ברמות, ולמי יש כוח וסבלנות לעמוד בתור בשביל למדוד משהו או לשלם.. עד כאן מה שנקרא . בין לבין עשיתי וי על דאנקין דונאטס, שזה חובה בכל מקום, ועפתי בחזרה למלון.
יום 3 - טולדו, בערך. או - את מתכננת תוכניות, והיקום צוחק לך בפרצוף..
היום השלישי התחיל ממש גבוה ומשם פשוט הלך והתדרדר מרגע לרגע . אמיתי.. לפחות בתחושה שלי. התוכנית שלי היתה להגיע לטולדו בזמן, עם רכבת ממדריד שקניתי עבורה כרטיס מראש, ולהספיק לסיור מודרך בטולדו, שנרשמתי אליו, גם מראש.
אבל - אם אפשר שהדברים ישתבשו, אז למה לא בעצם...?
למרות שיצאתי בזמן, הסתבר שהקו של המטרו סגור והייתי צריכה לקחת אוטובוס (+פקקים) לתחנה המרכזית, שזה אומר איחור, שזה אומר שלקחתי רכבת לטולדו שעה אחרי התכנון, שזה אומר שלא הגעתי בזמן לסיור. בום.
הלכתי ברגל מתחנת הרכבת לכיוון העיר העתיקה (עליות מטורפות בחום לוהט, אינסוף מדרגות, אשכרה, הכל עליה בשמש ובחום ובלי כושר שכבר היה בא לי לעשות אחורה פנה שלום ותודה, ואולי חבל שלא עשיתי).
התחלתי להסתובב לבד ברחובות הצרים, אבל הייתי כלכך אאוט כבר, ועוד היה לי כרטיס חזור לרכבת בערך שעה וחצי אחכ (שלא הצלחתי לעדכן לשעה מאוחרת יותר כי הספרדים האלה לא נגישים בעליל באינטרנט של הרכבת שלהם, וכל מה שניסיתי לא עבד), אז עשיתי קצת סיבובי סמטאות, אבל הייתי כבר מרוקנת וכלכך מאוכזבת שזה פשוט לא עבד. לא הייתי שם.
בהתקף ייאוש אחרון עליתי לאוטובוס תיירים האדום, בשיא העולב, כדי לפחות לסגור עוד כמה פינות, הקפתי את העיר עם הדרכה באוזניות שלא באמת הצלחתי להתעמק בה, והגעתי לתחנת הרכבת 5 דק לפני שיצאה. על הקשקש.
זהו. זה מה שיצא מהטיול המוזר שלי לטולדו. כלום ושומדבר. אבל יש כמה תמונות ממש יפות, כמו שמיד תראו -
היילייטס מטולדו
אחכ עוד הספקתי לסגור קצוות של שופינג לילדים (ווהו!) וגם לעצמי (מגיע לי על כל התסכול הזה), ובערב פגשתי את החבר שהגיע לפסטיבל, ויצאנו לטאפאס בר ממש טעים, אז לפחות היום הסתיים יחסית בסבבה.
התובנה העיקרית שלי מכל היום הזה היא לא לרדת על עצמי כל כך קשה, ולקבל את זה שיש גם רגעים שלא מסתדרים כמו שהייתי רוצה, ועשיתי מה שיכולתי באותו רגע וניסיתי לשפר לעצמי אבל זה כנראה פשוט לא היה אמור לקרות. זה די אכזב אותי וכל הזמן ניסיתי לחשוב מה הייתי יכולה לעשות אחרת, אבל זה לא יעזור כבר אז יאללה, כפרות, עבר, נגמר, נקסט, לדפדף הלאה. כנראה שאצטרך תיקון לטולדו בעתיד, וגם אם לא - יהיה בסדר. אז הייתי בטולדו אבל לא ממש הייתי בטולדו. נו מילא
ועוד תובנה חשובה -
בהתחלה ממש התלבטתי אם לא להזמין כרטיס לסיור מודרך ישירות ממדריד לטולדו, כולל ההסעה והכל. בסוף החלטתי לעשות לבד את כל התיאומים, אבל זה לגמרי לא כזה השתלם לי כמו שאתם מבינים. אז כדאי לשקול גם את האפשרות של הצטרפות לסיור יומי מודרך ואז הכל פשוט מסודר מהרגע הראשון.
יום 4 - סיורים, תורים, וגם שוקולד.
את היום הרביעי פתחתי בסיור ההיילייטס של מדריד. נכון שעברו כבר שלושה ימים מאז שהגעתי, וכבר הסתובבתי וראיתי מקומות, אבל אני מאוד אוהבת סיורים מודרכים, כי הם עושים סדר בראש, מחברים הכל יחד, ושופכים אינפורמציה סופר מעניינת על ההיסטוריה של כל מקום וגם סיפורים פיקנטיים שאחרת לא הייתי שומעת.
נרשמתי לסיור מסוג free walking tour (אם אתם פה כבר תקופה אתם יודעים שאני אוהבת את הקונספט), של חברת Free Walking Tours Madrid.
מצאתי אותם באינטרנט והיו נראים חמודים ומגניבים. מוציאים כל יום בין שניים לשלושה סיורים בספרדית ובאנגלית. נרשמתי לאנגלית כמובן. המדריכה שלנו היתה פאולה, ואני ממליצה בחום רב, הבחורה סטודנטית לתיירות, מקסימה ומלאת ידע, מצחיקה, וגם זרקה לנו פה ושם אידיאולוגיה אישית שלה על נושאים מסוימים, שאני ממש מעריכה את זה.
הסיור חינמי, אורך כשעתיים וחצי, ומשלמים בסוף לפי מה שנראה לכם הוגן וכמובן בהנחה ונהניתם מהסיור (מהניסיון שלי בכמה כאלה, הממוצע הוא בדכ 10-15 אירו לבנאדם).
משם הלכתי לארמון המלך , אני קצת נמשכת לארמונות, ולכן הקרבתי את הרגליים והגב לטובת עמידה בתור לכניסה לארמון (אפשר לקצר אם קונים כרטיס מראש באתר, אבל כבר לא היו זמנים פנויים כשניסיתי. עלות כניסה לארמון כ- 12 אירו.
הסיור יכול להיות עצמאי, או מודרך (צריך להזמין מראש), או שאפשר לקחת טאבלטים עם הדרכת אודיו (5 אירו), וזה מה שעשיתי, בעיקר כי לא רציתי לפספס דברים.
הלכתי בקצב שלי ושמעתי את ההדרכה, שלעיתים היתה קצת מתישה וארוכה אז פשוט העברתי הלאה בחדרים מסוימים.
הארמון ענק ומרשים (מעל 3000 חדרים, כמובן מבקרים בחלק ממש קטן), מלא זהב ועושר, ובדים ואריגים מדהימים, ופורטרטים ענקיים, וקירות פורצלן, ופסלים, וקישוטי עץ מיוחדים, כלי כסף, ועוד מלא דברים שרואים בסדרות תקופתיות על בתי מלוכה. זה יפה ממש, אבל תמיד מטרידה אותי המחשבה על הכסף הרב והעבודה האינסופית שהשקיעו בזה, על חשבון האזרחים, ולמה בכלל צריך את זה.
חצר הכניסה לארמון המלוכה