השנקל שלי על להיות לבד בחו"ל וגם בכלל

מה יש לך? למה את תמיד נוסעת לבד? אין לך חברים? למה לאותו מקום כל הזמן? למה עופר לא בא איתך? מה את עושה שם כל היום? ועוד אי אלו שאלות עלו בראשם של הרבה מהסובבים אותי בשנים האחרונות, ואני לגמרי יכולה להבין אותם. זה נראה להרבה אנשים קצת מוזר, אני כבר לא בת עשרים, זה לא טיול של אחרי צבא, יש לי משפחה ובעל וילדים ואיך אני נוסעת לי לחופשה בחו"ל לבד עם עצמי ולא עם חברות או עם איזה קבוצה או משהו.. ככה.. לבד.. יש לי הרבה מה לענות לשאלות האלה, והיום אני כבר נמצאת במקום כל כך שלם שהרבה יותר קל לי לענות. אני מניחה שבהמשך אכתוב גם על זה.

*

זאת חוויה מטלטלת. תשאלו מה כבר יכול להיות ככ מטלטל בלטוס לבד לחו"ל? רובנו עשינו את זה אחרי הצבא בפורמט זה או אחר, או בנסיעות עבודה רבות, או בטיסות לפגוש מישהו איפשהו.. כמה זה יכול לטלטל כבר?

אז כן, נסיעה לבד, כשאת לא שייכת לשום מסגרת או לו"ז של מקום עבודה ואין לך יעד לפגוש מישהו איפשהו מתישהו, כשהכל פתוח לך ואת לגמרי עם עצמך לקבוע ולהחליט ולחוות ולעשות ובעיקר להסתדר אפילו לוגיסטית במקום חדש – זה סוג של טלטלה. ואם פתאום קורה משהו שלא תכננת, או שאת נתקעת בשדה התעופה בלי כסף קטן ואין לך איך לקנות כרטיס לרכבת התחתית כי הכל במכונות אוטומטיות שלא מקבלות שטרות אחרי שהלכת ק"מ ברגל וסחבת מזוודה ענקית ותיק גב עם מחשב וכבד לך ואת מתה לשבת לרגע ואין לך מושג בכלל איפה את (מבינים מהטקסט שזה קרה לי? ;), או שאת יוצאת מהתחתית בתחנה הלא נכונה ומוצאת את עצמך בשכונה ממש לא סימפטית ולוקח לך זמן להבין את זה, או שהחלטת ללכת ברגל כי את קוראת מפות ממש טוב אבל במקרה הזה לא ממש הבנת את המפה ואת מבזבזת חצי יום בטיול עם עצמך במקום הכי לא קשור לכלום ליד חורשות ושכונה של ילדים שמזכירים לך את הילדים שלך ואת מתה לחזור לחדר ולבכות (מבינים מהטקסט שגם זה קרה לי? ;), או שאפילו יורד עלייך גשם וקר לך באמצע הרחוב ואין לידך אף אחד להתלונן בפניו – זה יכול לטלטל.. פשוט כי את לבד. את לבד במקום אחר ואת צריכה להתמודד ולהתעמת עם כל מיני מצבים שקורים לך ככה על הדרך.

זה מטלטל כי לא כולנו רגילות להיות לבד 24/7.. אז השקט הזה בראש וה "אין לי במה להתעסק עכשיו" יכולים להלחיץ. ופתאום אין לו"ז מוגדר ואין מישהו שצריך ממך משהו, ואין לימודים או כנס או חברים לקבוצה, או קולגות שמחכים לאסוף אותך ולעזור לך להתארגן, ואין שותפים לנסיעה שמחליטים איתך יחד מה עושים ומתי ואיפה לאכול ולאן לצאת.. זאת רק את שמחליטה. ומי שלא רגילה לזה יכולה למצוא את עצמה עוברת טלטלה קלה.

אבל אני אגלה לכן משהו קטן שהבנתי עם עצמי – נכון, זה מטלטל (ואגב זה יכול לקרות בכל נסיעה אפילו אם את כבר מנוסה בנסיעות לבד), אבל אחרי הטלטלה, יש כזאת הקלה עצומה ואושר וידיעה שאת מסוגלת ויכולה, והכי חשוב, שאת מוצאת את הדברים הטובים בכל סיטואציה. זה באמת הכי חשוב, וזה סופר משמעותי בהשפעה שלו על האנרגיות ומצב הרוח.

היום יש לי כבר יותר ניסיון כדי לדעת מה לבדוק ואיך להימנע מטעויות לא נחוצות (כי יש טעויות שהן יחסית נחוצות.. פשוט כדי שנתמודד איתן, אבל בואו, להיתקע בלי כסף קטן בשדה התעופה זאת סתם טעות מעצבנת שעולה לך בזמן ואנרגיות, ואת זה אפשר למנוע מראש (אוקי, נו, למדתי מהטעות של עצמי, הכל לטובה ;).

*

עוד משהו שחשוב לי לכתוב בהקשר הזה - אין חוקים. נסיעה כזאת יכולה להיות גם לשבת יום שלם במלון ולכתוב, או ללכת כל יום לאותו מקום כדי לספוג אווירה. לא חובה לבקר באתרי תיירות, לא חובה לראות הופעות, אין חובה – יש רק עניין של הרגשה אישית ותחושה. צריך פשוט להגיע ולחוות, ולעשות מה שמרגיש לך באותו רגע. אני בטח אכתוב גם על זה מתישהו.

והדבר שהכי חשוב לי שתצאו איתו מהפוסט הזה - זה לא דבר רע להיות לבד. לבד לא אומר בודד. לבד אומר לפתוח לעצמך דלת פנימה, ולאפשר לעצמך זמן למחשבות ותובנות ודברים שאולי לא ממש קל להתעסק בהם ביומיום ובשגרה, או החלטות שלא קיבלת כי לא ישבת לרגע לחשוב מה את באמת רוצה או חושבת, לבד זה חופש. במובן הכי פשוט אבל הכי ענק וממלא שיש.

וכשאת לבד, זה גם ממש כיף להתגעגע ולהעריך מבחוץ את מה שמחכה לך בבית. <3

נושאי הבלוג
פוסטים אחרונים
פוסטים ממש חשובים
ארכיון הבלוג שלי
IMG_20160305_174904
IMG_20140616_124035
IMG_20150827_143115
IMG_20140614_202010
20170515_203125
קצת עליי

הי, אני נירי :)

תמיד אהבתי להיות לבד. לא בקטע של התבודדות אלא בקטע של זמן איכות, מאז שאני אמא, זה קצת יותר מאתגר, אבל אני מקפידה מאוד לאפשר לעצמי זמן איכות לבד, כדי לחשוב בשקט ולחדש אנרגיות. ובגלל שתמיד היתה לי משיכה לנסיעות בעולם, היה לי ברור שברגע שארגיש שזה הזמן המתאים, אני אסע לבד גם לחופש בחו"ל.

מאז שהתחלתי עם זה, לפני 8 שנים בערך, קצת קשה לי להפסיק, והעניין הפך למסורת..

להמשך קריאה

 

No tags yet.

© כל הזכויות שמורות לנירי שאול.