מה עושים כשדברים משתבשים / פוסט לרגעי משבר

הקדמה (סוג של)

האמת שהתלבטתי לגבי הפוסט הזה. מצד אחד ממש הרגשתי צורך לכתוב אותו, כי אני חושבת שזה חשוב לתת גם את הזווית הפחות טובה, ולהראות שקורה שלא הכל האפי-האפי כל הזמן, ושגם לי יש רגעי משבר, ושהכל בסדר, וגם זה יכול לקרות. ומצד שני, מרגישה, שמטבע הדברים, מעט קשה לי לשתף את הסיפור הזה. אבל בבלוג שלי, כמו בבלוג שלי, אני זאת אני, ונראה לי שזה יכול לתת פה עוד נקודה חשובה להסתכלות על כל הנושא הזה של לטוס לבד. אז החלטתי להעלות את הפוסט, ולתת גם את התובנות שלי מהדבר הזה, שיוכלו לעזור בסיטואציות דומות.

מעשה שהיה, כך היה.

באחת הנסיעות שלי, לפני כשנה, יצאתי מהארץ בתחושה קצת פחות טובה (רגשית), עקב איזה עניין רפואי שהיה לי בארץ באותו זמן. בגלל שאני בנאדם קצת חרדתי מטבעי, יותר נכון אלופת הארץ ב"אכילת סרטים", יצא ככה שנחתתי בברלין והראש שלי ממש לא נחת איתי. מה שנקרא, השארתי אותו עמוק בחפירות של תוצאות בדיקות וכל מיני דברים מהסוג הזה.

מפה לשם, הגעתי לחדר שלי במלון, ומצאתי את עצמי מתעסקת באובססיביות-יתר בבעיה רפואית חדשה שצצה פתאום (כדי להרגיע את העניינים מראש, אני אציין פה, שהבעיה שצצה פתאום היתה בעיקר בראש שלי, ולא באמת היתה סיבה לחשוש). הסרטים התחילו להופיע בלי שהזמנתי אותם, וככה פתאום, ללא אזהרה מוקדמת, הייתי לבד בברלין עם התקף חרדה שרק הולך ומחמיר ככל שהסרטים נמשכים.

פתאום קלטתי, שעופר בכלל לא יודע איפה אני מתאכסנת, ואני אף פעם לא מיידעת את המשפחה בפרטי המלון שלי, אבל אם יקרה לי משהו, ואני פה לבד, אז מה יהיה?! איך יוכלו לאתר אותי כשאף אחד לא יודע שאני כאן? ואז חשבתי לעצמי, שאם הכאב בטן המציק הזה (ההו-כה-פסיכוסומטי) יילך ויתגבר, אני אצטרך להתפנות לבית חולים, אבל איך יידעו שהתפניתי? ואם אני לא אתעורר בלילה חו"ח, מי יידע?! אמאל'ההה. אינספור סיטואציות קפצו לי לראש, והביאו איתן כל מיני כאבים לא מוסברים, כי, כשאנחנו מדמיינים שיש לנו משהו, הפלא ופלא – מתחילים לצוץ לו גם סימפטומים. (פסי-כו-סו-מטי. אמרתי כבר?).

שלחתי לעופר הודעה והתחלנו להתכתב על זה, כשהוא מנסה להרגיע אותי ולשלוח אותי ליהנות מהיום שלי בכיף, ואני מקפיצה כל פעם התנגדות חדשה. במקביל גם הצקתי לטלי, חברתי האהובה, שהיא סוג של הרגיעון-של-הדס שלי, ושיתפתי אותה.

עוד כמה מקיטוריי - בלחיצה על החצים בצד

בגדול, במהלך רוב רובו של היום הראשון, מהרגע שנחתתי בצהריים, ועד הערב, הייתי שקועה מאוד בחרדות שלי, והיה לי מאוד קשה. אפילו שיצאתי להסתובב וניסיתי ליהנות.

בשלב מסוים, ההודעות של עופר וטלי הצליחו סופסוף להרגיע אותי, ואחרי מקלחת טובה ופרק בסדרה אהובה, הלכתי לישון רגועה, וקמתי כמו חדשה להתחיל ליהנות מהנסיעה הזאת. באותו יום היה לי שיעור תופים שהצליח למחוק לגמרי את כל שרידי המועקות מיום קודם, ושיפר את מצב הרוח שלי ב-180 מעלות. החוויה התחילה, והנסיעה התבררה להיות אחת הטובות שהיו לי.

עוד חוויות מהנסיעה המיוחדת הזאת - גם כאן, בלחיצה על החצים בצד.

אז מה עושים כשהעניינים קצת משתבשים?

כן, קורה שפתאום נופל מצב הרוח, וה'לבד' פתאום מרגיש לא טוב. וזה טבעי, וזה בסדר, אבל זה לא אומר שכך תיראה כל הנסיעה. זה בעיקר אומר שלוקח קצת זמן להתניע ולצאת לדרך. יש מספר דברים שאפשר לעשות כדי לנסות לצאת ממצב כזה:

1. להיות בקשר עם הבית – בן זוג, בת זוג, חברה תומכת, מה שעושה לך טוב. או יותר נכון מי שעושה לך טוב ומצליח בדרך כלל להרגיע אותך. נכון שזה יכול להעצים געגועים באותו רגע, אבל כשאת כבר שם לבד, הם בדרך כלל יהיו אלה שיצליחו לתת לך תמונת מצב אובייקטיבית והגיונית, ויעודדו אותך לצאת מהבאסה ולהמשיך ליהנות.

2. לקבוע פעילות מראש - לדאוג לפעילות מגניבה או מפגש עם אנשים, כבר ביום הראשון או בבוקר היום השני. מהניסיון שלי, כשמתחילים את הנסיעה עם משהו שמעלה אנרגיות ומצב רוח, זה אוטומטית משפיע על המשך הטיול. ברגע שיש לך פעילות מתוכננת, מפגשים מעניינים, משהו כייפי שאת אוהבת לעשות וקבעת לעצמך – אוטומטית הפוקוס שלך עובר לשם, וכשאת נהנית, כל שאר החששות פשוט מתאדים להם. (כתבתי בזמנו יותר בהרחבה על כל הנושא של פעילויות כאן וגם כאן).

3. מוזיקה – פשוט ככה ובלי הרבה הסברים. לשים לעצמך מוזיקה שאת אוהבת, מוזיקה קופצנית שתרים את מצב הרוח, וכזאת שאת יודעת שתמיד עושה לך הרגשה טובה. זה מאוד יעזור לגוף ולנפש לחזור לעצמם, וישחרר ממך את התחושה הלא טובה (וכן, זה כולל לזייף את השיר בקול רם ולרקוד לעצמך בחדר. את לבד, הכל מותר).

הנה משהו שתמיד מצליח להזיז אותי ולשפר את מצב הרוח ביג טיים.

4. לכתוב – לפעמים, כתיבה אינטואיטיבית מאוד עוזרת לצאת מלופים של מחשבות תוקעות, חרדות וכו'. פשוט להתיישב ולכתוב כל מה שעולה לראש, כולל הכל, בלי לחשוב ובלי לסנן. אחרי עמוד אחד, הדברים מתחילים קצת להסתדר ולאט לאט אפשר לנסות ולהפיג את החשש. כשכותבים משהו ורואים אותו מול העיניים, קל יותר להתייחס אליו בצורה שקולה ובלי הרבה דרמות שמתווספות בראש בד"כ. יש בעיה – מוצאים לה פתרון. יש חשש ממשהו – כותבים את כל האמצעים להפגת החשש הזה, ואת כל הסיבות שיעזרו להסביר למה זה בראש שלי ולא באמת הגיוני. עצם החפירה בנושא כבר תגרום לך קצת יותר שקט.

5. לקבל השראה לטיול – להיזכר למה הגעת לכאן, מה רצית לראות ואיפה תכננת לטייל. לפתוח אינטרנט במחשב או בנייד ולצפות בתמונות של כל המקומות האלה, לראות בעיניים את החוויות שאת מתכוונת לעבור, ולחזור להתרגש מהטיול והנסיעה. הרבה פעמים תמונה ויזואלית של מקום, מציתה אוטומטית את הדמיון ומעוררת התלהבות.

6. לראות טלויזיה או סרטונים – הסחת דעת פשוטה, לא תמיד עובדת, אבל אם יש לך מחשב ואת יכולה לשקוע באיזה פרק של סדרה אהובה או סרטונים דביליים ביוטיוב, זה בהחלט יכול לעזור להוציא אותך בהדרגה מהמצב הבעייתי.

7. מה שלא יהיה, ובכל מצב, לא לחפש בגוגל מידע על בעיות רפואיות. (מוגש כשירות לציבור, ולא רק בהקשר לנסיעות לבד לחו"ל).

ומשזה נאמר..

עכשיו באמת נשאר לך רק לנשום עמוק, להבין שיכולים להיות רגעים כאלה, פחות טובים, ושזה לגמרי טבעי והכל בסדר. מישהי חכמה לימדה אותי פעם לזכור, שבחיים, הכל רגעים. אז בסיטואציות כאלה אני פשוט מזכירה את זה לעצמי – כן, גם הרגע הזה יחלוף. ובאופן כללי – הכל טוב, הכל לטובתי, באתי ליהנות, פאן לי במקסימום וכו' וכו' (כמובן לא בהגזמה כן, בכל זאת יש בי רבע פולני).

ואם את מוצאת את עצמך במצב כזה, של חרדה, או חשש, או רגע שלא מסתדר לך כמו שרצית ואת מרגישה רע, אני מזמינה אותך הכי באהבה, לכתוב גם לי, מבטיחה להיות הכי נחמדה ויעילה שאפשר, בלעזור לך לצאת מהרגע הזה ולהמשיך ליהנות. <3

נושאי הבלוג
פוסטים אחרונים
פוסטים ממש חשובים
ארכיון הבלוג שלי
IMG_20160305_174904
IMG_20140616_124035
IMG_20150827_143115
IMG_20140614_202010
20170515_203125
קצת עליי

הי, אני נירי :)

תמיד אהבתי להיות לבד. לא בקטע של התבודדות אלא בקטע של זמן איכות, מאז שאני אמא, זה קצת יותר מאתגר, אבל אני מקפידה מאוד לאפשר לעצמי זמן איכות לבד, כדי לחשוב בשקט ולחדש אנרגיות. ובגלל שתמיד היתה לי משיכה לנסיעות בעולם, היה לי ברור שברגע שארגיש שזה הזמן המתאים, אני אסע לבד גם לחופש בחו"ל.

מאז שהתחלתי עם זה, לפני 8 שנים בערך, קצת קשה לי להפסיק, והעניין הפך למסורת..

להמשך קריאה

 

No tags yet.

© כל הזכויות שמורות לנירי שאול.