על אמסטרדם ופנקייק הולנדי

הייתי באמסטרדם פעם אחת בחיים, לפני 8 שנים בערך, לבד עם עצמי, בנסיעה שהיתה סוג של מסע אישי, והיתה פתח להרבה חוויות נפלאות ומשמעותיות עבורי. שם בעצם, התגלה לי אחד הדברים הכי יפים ומהנים בטיול לבד – היכולת לבחור בכל רגע נתון מה אני רוצה לעשות, פשוט ככה, בלי "לקחת החלטה", רק לעשות. ללכת עם הרגש במקסימום, ולצעוד לפי תחושת הבטן שלי.

זה הוביל אותי למקומות ורגעים מאושרים מאוד, ואפילו שלפעמים לא היה לי מושג איפה בדיוק אני צועדת, עצם הגילוי הספונטני הזה, הפך את החוויה הרבה יותר משמעותית ומיוחדת. זה איפשר לי לסמוך על עצמי, ולתת לי את החופש האולטימטיבי הזה, שבד"כ אין לנו בחיי היומיום.

לצעוד לפי תחושת הבטן

בתקופה ההיא, עוד לא היו סמארטפונים, ולא בלוגים של טיולים, והסתובבתי לי עם מפה כזאת מנייר, של תיירים, מנסה להבין איפה אני נמצאת ביחס לרשימה שכתבתי כל בוקר במלון, והעתקתי אליה כתובות של מקומות שאני רוצה להגיע אליהם. בפועל, לא ממש הלך לי עם הרשימה הזאת והמפה, למרות שאני ממש חזקה בניווטים. רוב הזמן פשוט זרמתי עם הרגליים, ושיניתי את היעדים תוך כדי תנועה.

דבר אחד היה לי ברור שאני לא הולכת לפספס, גם אם את כל השאר כן, זה היה בית קפה מומלץ מאוד עם כל מיני סוגים של פנקייקים הולנדיים, שאחותי סיפרה לי עליו ואחכ קראתי שהוא מקום חובה. בתור הגרגרנית חובבת המתוקים שאני, אחד הדברים הראשונים שאני תמיד מחפשת כשאני נוסעת לחו"ל הוא – איפה יש פנקייק / קרפ / וופל בלגי שווה. אז אין מצב שאני מוותרת על פנקייק שווה, בטח אם כל כך הרבה ממליצים עליו, ובטח ובטח אם כבר הגעתי עד הלום מה שנקרא.

אז המליצו, וכתבתי לי שזה חובה, אבל וואלה – לא מצאתי.

אני זוכרת את עצמי, הולכת בבוקר יום שישי במרכז העיר, בסמטאות, בין בתי קפה, ומחפשת את המקום, חולמת על הפנקייק המיוחד שאפתח איתו את היום, ולא מוצאת אותו. זה שיגע אותי. הלכתי הלוך וחזור, בודקת שמות של רחובות, מציצה פנימה לתוך מסעדות קטנות, ולא מצליחה למצוא. בזמנו גם הייתי יותר מדי ביישנית וגאוותנית מכדי לעצור ולשאול מישהו, אז פשוט המשכתי לי בדרכי, ופנקייק הולנדי מומלץ - אין.

משוטטת במרכז העיר ולא נעים לי לשאול

בסוף, אחרי שכבר המשכתי לטייל מאוכזבת, התיישבתי לי בתבוסה בבית קפה קטן על גדות התעלה והזמנתי פנקייק סתמי ולא מומלץ. בטח אתם חושבים שעכשיו יבוא רגע השיא של הסיפור, ושאני אגלה ששם היה הפנקייק המדהים והמיוחד וכו'. אבל ממש לא. זה באמת היה סתם פנקייק סתמי ולא מיוחד, ונאלצתי לסיים את הטיול באמסטרדם בידיעה שלא אכלתי במקום ההוא ושבטח הפסדתי את פנקייק חיי.

אז איזה כיף שתמר הגיעה עם המתכון הזה לפנקייק הולנדי, ועכשיו אני פשוט אוכל להכין אותו בעצמי, ולחוש עצמי כמו יושבת בבית קפה בסמטאות אמסטרדם, בבוקר יום שישי, ונהנית מפנקייק מיוחד שיעשה לי את היום.

פנקייק הולנדי של תמר שורצברד. צילום: אפרת לוזנוב

ומי זאת תמר, אתם שואלים? תמר שורצברד, היא מתכונאית, בלוגרית, עורכת וכותבת תוכן קולינרי. היא כותבת את הבלוג הנפלא "עיניים גדולות" וכל ביקור באתר שלה או בעמוד האינסטגרם המגניב שהיא מתחזקת, יגרום לכם אוטומטית להרגיש שאתם רעבים, ושאתם ממש רוצים לאכול את כל מה שהיא מכינה, ואם אפשר - אז ברגע זה. הכל פשוט נראה כל כך טעים ואסתטי, ואם אתם, כמוני, אוהבים לאכול ומתרגשים למראה תמונה של פיצה ביתית דקה ועשויה היטב, עם זרזיפי ריקוטה, ותפ"א מפויח וקמצוץ תרד – תגיעו לפרופיל שלה רק כשאתם ממש שבעים. את תמר היכרתי במסגרת פרויקט שיתוף פעולה ליום המשפחה, בין בלוגרי טיולים ובלוגרי אוכל, והשיחה איתה גילתה בפניי בחורה לבבית ומקסימה, שמרוב שהתאהבתי בה, כבר הזמנתי את עצמי לטעום מהאוכל שלה, בלי לתת לה הזדמנות לסרב לי, גם לא בעדינות (נו מה לעשות, אני כל כך אוהבת אוכל טעים ואנשים נחמדים).

בקיצור, אם בא לכם פנקייק הולנדי משובח, שאפשר להכין עם הילדים, מוזמנים למתכון של תמר. ואל תשכחו לספר לנו איך יצא!

נושאי הבלוג
פוסטים אחרונים
פוסטים ממש חשובים
ארכיון הבלוג שלי
IMG_20160305_174904
IMG_20140616_124035
IMG_20150827_143115
IMG_20140614_202010
20170515_203125
קצת עליי

הי, אני נירי :)

תמיד אהבתי להיות לבד. לא בקטע של התבודדות אלא בקטע של זמן איכות, מאז שאני אמא, זה קצת יותר מאתגר, אבל אני מקפידה מאוד לאפשר לעצמי זמן איכות לבד, כדי לחשוב בשקט ולחדש אנרגיות. ובגלל שתמיד היתה לי משיכה לנסיעות בעולם, היה לי ברור שברגע שארגיש שזה הזמן המתאים, אני אסע לבד גם לחופש בחו"ל.

מאז שהתחלתי עם זה, לפני 8 שנים בערך, קצת קשה לי להפסיק, והעניין הפך למסורת..

להמשך קריאה

 

No tags yet.

© כל הזכויות שמורות לנירי שאול.