אמהות מטיילות לבד / רוית רדיאן

החודש בפינת אמהות מטיילות לבד, אני מביאה את הסיפור של אמא מקסימה, שהיתה לי הזדמנות להכיר עוד לפני שטסה לבדה, ותמיד דיברה על זה שהיא מאוד רוצה לעשות את זה ומתכוונת לבצע. ואז, כמו שהיא בדרך כלל עם הרבה דברים אחרים בחייה, אמרה - ועשתה, וזה הכי מרגש אותי בעולם, כי גם עקבתי אחרי השיתופים שלה אונליין מרחוק ונהניתי לראות איך מיום ליום היא יותר נהנית ונפתחת.

אז קבלו באהבה גדולה, את רוית רדיאן

מי את? ספרי על עצמך בכמה מילים.

בת 53, גרושה + 3 בנים בוגרים צעירים. עצמאית בעלת עסק בו אני מאמנת ומלווה נשים בעסקים. המומחיות המרכזית שלי היא מכירות ושיווק עצמי, שזה תחום שהרבה נשים אינן מרגישות בו בנוח, מתקשות ומאוד לא אוהבות. הגעתי דווקא לנישה הזו מתוך האמונה, הידיעה, שהצלחה עסקית וכלכלית חשובה מאוד לתחושת העצמאות והבטחון של נשים, והרצון לעזור ולקדם כמה שיותר נשים בדרך הזו שלהן. בנוסף לאחרונה הצטרפתי כמנכ"לית לבי"ס לאימון OneLife מתוך רצון להיות חלק ולהשפיע על הדור הבא של המאמנים בארץ.

אני אוהבת אנשים, חובבת ספרים (קוראת בלתי נלאית) וגם התחלתי לכתוב בלוג על ספרים (האמת לא ממש מתמידה שם...), חובבת סקי והתחביב החדש שלי הוא חתירה בסאפ.

רוית רדיאן

איפה נסעת לטייל לבד?

כל עוד הייתי נשואה לא עלה בדעתי לנסוע לבד לבד. נסעתי לבד עם הילדים לסקי. זו נסיעה בנויה. חבילה. מגיעים למקום מסוים, עושים סקי וחוזרים. גם שם הייתי חריגה מעט בנוף בהיותי אשה עם ילדים קטנים. אבל לנסוע ממש לבד עשיתי רק אחרי שהתגרשתי פעם אחת לנסיעה קצרצרה של בטן גב. הפעם השניה, והמשמעותית עבורי, נסעתי ל- 6 ימים לפראג. בפסח 2016.

מה פתאום נסעת לבד לטייל בחו"ל? (השתגעת או מה?)

אני כל כך מבינה את השאלה. בעבר לא ממש הבנתי את המקום הזה של לטייל לבד. אני אשה של אנשים. אוהבת לחלוק ולשתף בחוויות. אולם, אחרי הגירושים זה השתנה. הכרתי את הגרוש שלי בגיל צעיר (בצבא) והתגרשנו אחרי הרבה שנים. הייתי בת 45. הבנתי שבעצם לא ממש הייתי לבד אף פעם. לא עשיתי טיול אחרי צבא (היה פחות מקובל כשאני השתחררתי) ולא הכרתי כמעט את ההרגשה של לעשות דברים ולחשוב רק על עצמי. החלטתי שאני רוצה לחוות את זה. רק אני מחליטה, עושה, נחה, מסתובבת, מבלה. מזכיר לי את משפט של ילדים קטנים "אני מחליטה עליי..."

איך הגיבו הקרובים אליך כששמעו על הנסיעה?

היו כמה הרמות גבה. היו כמה חברות שאמרו "למה לא איתי..." . אמא שלי קצת דאגה. היו כמובן הרבה שאמרו כל הכבוד. והבנים שלי הכי פרגנו בעולם. בעצם, כמו בהרבה דברים, מאוד תמכו ועודדו. אפילו דחפו. הבן הבכור שלי כבר היה אחרי הטיול שלו ולגמרי הבין את הרצון הזה שלי. אחד מהאחים שלי שטייל אחרי צבא ועשה טיולים לבד גם כן מאודתמך ופרגן. כולל לעזור לי עם חיפוש המלון ועצה חכמה שנתן לי לא להתפשר על המיקום ולבחור מקום מרכזי שיהיה נגיש בכל שעה.

האם היו לך חששות כלשהם לפני הנסיעה? (ואם היו, איך התגברת עליהם?)

טוב, ברור שהיו חששות. החשש שנראה הכי מוזר הוא דווקא מהארוחות לבד. להיכנס לבית קפה (זה עוד ניחא) אבל מסעדה לארוחה לבד... וואיי... איך עושים את זה? חוץ מזה, אני פחות חזקה בענייני אוריינטציה. חוש כיוון והתמצאות. יש הרבה סיפורים משפחתיים על זה. למרות זאת, אם יש לי מפה אני מסתדרת מצוין ואני גם לא חוששת לשאול אנשים. אז זה הרגיע אותי. הקטע של לחלוק ולשתף גם היה שם. ואז עשיתי שני דברים. האחד, העליתי סרטון כל בוקר עם איזושהי מחשבה או תהייה. עזר לי "לאוורר" את הדברים וחשבתי שאולי יעזור לעוד נשים או אנשים עם חששות דומים. בעיקר התגברי על ידי זה שאמרתי לעצמי שיש רבים שעושים ועשו את זה. ואם הם יכולים גם אני יכולה. אני לא הולכת לטפס על האוורסט... והדבר השני שקרה הוא שמצאתי דיל מוצלח לפראג. הייתי בה בעבר. ובהתחלה לא רציתי לנסוע לשם כי כבר הייתי. בדיעבד, זה מאוד הקל עלי את הפעם הראשונה הזו.

פראג. צילום: רוית רדיאן

ספרי על רגע מאושר אחד שזכור לך במיוחד

יש הרבה. אני חושבת שברגע שהגעתי למלון היה רגע של אושר על עצם זה שאני עושה את זה. רגעי האושר שלי היו סביב "איזה כיף לי שאני עושה את זה לבד. כל הכבוד לי". ובכל זאת הנה דוגמא אחת אחרת. בפראג בכיכר הגדולה של העיר עמדו אנשים והפריחו בועות סבון ענקיות כאלה. אני מאוד אוהבת בועות סבון. אז קניתי לי קופסא כזו של בועות סבון, כמו של ילדים. ופשוט ישבתי בכל מיני כיכרות, בכל מיני מקומות והפרחתי בועות סבון. לא חשבתי מה יחשבו עלי, או מה יגידו. האמת... לא סיפרתי לאף אחד על זה עד עכשיו...

וגם שקצת הלכתי לאיבוד... אבל זה כבר עוד סיפור...

מהם 2 הטיפים הכי חשובים שלך למי שנוסעת לטייל לבד בחו"ל?

דבר ראשון אם בא לך תעשי. את יכולה.

למרות שזה נראה אולי קשה מאתגר. את לא הראשונה וכנראה לא האחרונה שעושה כזה דבר. אם יש אחרים שיכולים גם את יכולה.

דבר שני, זה לבחור במיקום מרכזי, נגיש ונוח. כזה שיש בו דלפק מאויש 24 שעות ביממה. בעיר זרה ולא תמיד מוכרת זה נותן בטחון. מיקום מרכזי ונגיש מקל גם הוא את כל ההסתובבויות ובעיקר מקל על היציאות בערב מאוחר ובלילה.

ודבר נוסף קטן, להנות מכל רגע. אין צורך להספיק כלום. פשוט להנות.