אמהות מטיילות לבד / ענת אור מגל

האמא המטיילת לבד של החודש, הזכירה לי שוב כמה אני אוהבת את הבלוג שלי ואיזה יופי של חיבורים הוא מייצר לי. לא היכרתי אותה לפני שפנתה אלי בפייסבוק, אבל גיליתי טיילנית-סולו וותיקה ועמוסת חוויות, שהצליחה לרתק אותי עם הסיפור שלה, ואני בטוחה שגם אתם תתחברו ותתאהבו. וחוץ מזה היא מקדמת עכשיו ספר שכתבה על המסע המאוד מיוחד שלה ליפן, ואם לשפוט לפי הסיפורים והתמונות שלה, מרגיש לי שזה יהי ספר נהדר. בקיצור, קבלו באהבה גדולה את ענת אור מגל.

מי את?

ענת אור מגל, בת 43, נשואה ואמא ל 3 ציירת, כותבת, יוזמת פרויקטים חברתיים-אמנותיים, וכמובן מטיילת. היום רוצה להוציא לאור ספר שכתבתי על הנסיעה שלי לבד ליפן, שנקרא: ׳לבד ליפן, חתירה לתנועת השבירה׳, מגייסת מימון בהדסטראט.

איפה נסעת לטייל לבד? בגיל 20 טיילתי לבד בדרום אמריקה במשך כמה חודשים ואח׳כ קצת באמסטרדם. מאז שאני אמא, לא חשבתי על האופציה לטייל לבד בכלל.. אבל הייתה תערוכה שממש רציתי לראות בלונדון ונסעתי לבד ל- 8 ימים, אחר כך, האיש שלי הפתיע אותי ושלח אותי לבד לצייר בכפר קטן בצפון איטליה, קיבלתי תאבון ונסעתי לניו יורק כמעט לחודש, והשנה הייתי ביפן שלושה שבועות. לכל המקומות האלה נסעתי מבלי שיש מישהו שאני מכירה או מחכה לי.

מכולם הנסיעה ליפן הייתה הכי לא ברורה. היה לי מין דחף לא מוסבר לקום ולנסוע, דווקא ליפן וממש לא הבנתי למה. לא עניינו אותי הדברים ׳הרגילים׳. שמושכים תיירים לשם, כמו פריחת הדובדבן, מקדשים, או מופעי סומו, זה כמובן מסקרן אבל לא סיבה בשבילי לרצות להגיע. גם לא הבנתי למה שוב לבד... והחלטתי שבחצי שנה עד הנסיעה, אני אחקור את עצמי ואנסה להבין את הסיבה האמיתית. כתבתי כל הזמן את התהליך שלי ובמקביל שאלתי מטיילים אחרים שפגשתי באברהם הוסטל, למה הם מטיילים. חיפשתי תשובות שהם מעבר לנופים ותרבויות, גם מעצמי ביקשתי לדלג מעבר למובן מאליו הזה.

נסעתי ליפן. אמנם יצאתי לדרך שאני מבינה יותר אבל עדין הייתי בתהליך של חיפוש. איפשרתי לעצמי את החופש להחליט בכל רגע מה אני רוצה לעשות, מבלי לתכנן יותר מידיי. שוטטתי בלי סוף, ישבתי לצייר בגנים, ברחובות, במקדשים, בכל מקום. חיפשתי לראות הרבה אמנות, נהניתי מהשקט, וכשרציתי הכרתי אנשים חדשים. לרוב ישנתי בהוסטלים מהממים ושם זה היה מאד קל לצאת מהשקט..

את הפרויקט באברהם הפכתי לתערוכה שנקראת Why r u traveling והוא מופיע באתר שלי, ואת החקירה סביב הנסיעה ליפן כתבתי בספר שאני רוצה להוציא אותו לאור. יש בספר כתיבה של מסה אישית וכ- 50 ציורים שלי מהשוטטות ביפן.

מה פתאום נסעת לבד לטייל בחו"ל? (השתגעת או מה?)

בא לי לענות שמי שלא מטייל לבד עלול לא להבין את התשובה, אבל זה פשוט כייף מסוג שונה. זה קצת כמו להיות במדיטציה מבלי לצאת ממנה. יש יותר נינוחות וחיפוש עבורי. אני באמת יכולה להחליט בכל רגע נתון מה אני רוצה לעשות, בהתאם למה שאני מרגישה. אולי נתחיל מזה שאני יכולה להיות בקשר באמת עם מה שאני מרגישה.. נסיעה עם הבן זוג, עם הילדים, זה כייף מסוג אחר. גם על זה אני ממש לא מוותרת וצריכה את נסיעות שלנו יחד.

איך הגיבו הקרובים אליך כששמעו על הנסיעה? לא נראה לי שמישהו באמת הופתע.. כבר מכירים אותי פה.. הרבה שאלו איך הבן זוג יסתדר עם הילדים ואיך הילדים יסתדרו בלעדיי, ואני בלעדיהם. כיוון שבבית כולם מעורבים בנסיעות האלה, עוזרים לי לבחור איפה לישון, מה כדאי לי לעשות. יש התרגשות רבה גם שלהם, והרבה עידוד. חוץ מזה שהם מרוויחים יותר חופש לעשות בעצמם מה שהם רוצים כשאני לא נמצאת..( ;

האם היו לך חששות כלשהם לפני הנסיעה? (ואם היו, איך התגברת עליהם?) היה חשש אחד מאד ספציפי והוא שאני אתקע באיזה חור, ואף אחד לא יבין אותי.. אפילו ראיתי את זה קורה בתחנת רכבת בהרים. כמובן שזה בדיוק מה שקרה.. ואפילו לא הייתה קליטה ולא היה לי את גוגל שתמיד הציל אותי. באמצעות תקשורת מאד יצירתית הצלחתי לצאת מזה.

ספרי על רגע מאושר אחד שזכור לך במיוחד אחד? לפעמים עצרתי באמצע רחוב ושאלתי את עצמי אם אפשר להיות כאלה מאושרים. יש ביפן תחושת בטחון קיומי מאד גדולה שהיא לבד מספקת אושר. אבל אם אחד אז באונסן, ברגעים האלה של הרחצה במים הגעשיים, החמים חמים.

מהם 2 הטיפים הכי חשובים שלך למי שנוסעת לטייל לבד בחו"ל?

סעי רק אם באמת מתאים לך לבד.

שני במקומות שיש עוד אנשים, הוסטלים, דירת אייר בי אנד בי, מלון קטן. בניו יורק היו לי חוויות מדהימות בזכות אייר בי אנד בי, והכרתי חברות שעד היום אנחנו בקשר.